מה השאלה?

היום יש לי אליך שאלה חשובה.

כשאנחנו חושבים על מנהיג או ממציא גדול, האינסטינקט שלנו הוא לדמיין מישהו כריזמטי, יודע-כל, כזה שיודע לאן הולכים ויש לו תשובה לכל שאלה (עוד אפילו לפני שהיא נשאלת) אילון מאסק כזה, מישהו שמדבר בטון צבאי בטוח, א-לה רון חולדאי.

כמה מנהיגים פגשת שאומרים בפה מלא "אני לא יודע"?

העניין הוא, שכדי להמציא את המחר, צריך לדעת דווקא לשאול שאלות, להחליף את סימני הקריאה בסימני שאלה.

החברות המצליחות והיוצאות מהכלל מבינות את זה, כמו שאמר אריק שמידט נשיא גוגל ב-2011: ״אנחנו מנהלים את החברה הזו על שאלות, לא על תשובות".

כולנו מבינים את חשיבות שאלת השאלות, אבל בו בזמן מתנגדים להן. מי לא שמע את התשובה "אל תשאל שאלות"? ממחקר שפורסם בהרווארד רוויו ובו נדגמו 3000 עובדים בחברות שונות, עולה ש- 70% מדווחים שהם נתקלו במכשולים בעת ששאלו שאלות בעבודה.

את כולנו לימדו לענות כמה שיותר מהר, עוד מימי בית הספר (מי מצביע ראשון?), כאילו החיים הם שעשועון טריוויה וחלק מהתחרות היא מי ילחץ על הזמזם ויעצור את השעון, זו התנהגות שטבועה גם בי, וברור לי שאני צריך יותר ויותר להימנע ממנה.

גם אני לומד לאט לאט את המעבר הזה, מלהיות זה שיודע "לתת תשובות טובות" לזה שיודע "לשאול שאלות טובות". באופן אינטואיטיבי ברור לי שאיכות התשובה תלוי באיכות השאלה, ולעתים מזומנות מידי אנחנו מתעסקים בשאלות קטנות מידי – אבל היישום של זה עדיין קשה לי.

שאלות הקריטאיביות

בשביל להיות אדם יוצר, אתה צריך להיום אדם ששואל שאלות. קריאטיביות במהותו היא היכולת לחבר נקודות, לעשות מיקס של כמה דברים קיימים ביחד כדי לקבל משהו חדש. ככל שתהיה יותר סקרן, ככל שיהיו לך יותר נקודות לחבר, ככל שתהיה יותר מעודכן, ככה תוכל ליצור יותר דברים. כשאנחנו מקבלים אתגר או בריף, השלב הראשון הוא לשאול את עצמנו ואולי את הלקוח שאלות, כמה שנשאל יותר שאלות ככה אחר כך יהיו יותר תשובות. יותר מכך, ברגע שתישאל השאלה הנכונה לפתירת הבריף, והיא תדגור לנו במוח, התשובה כבר תצוץ.

שאלת קבלת ההחלטות

מחקרים מראים שכולנו תופסים את המציאות בצורה מסוימת, ונשמח לאמץ כל ראיה שתומכת בתפיסת העולם הזו, ולהתעלם מכל ראיה שסותרת אותה מה שמוביל לטעויות. כמנהלים חלק משמעותי בתפקיד שלנו הוא קבלת החלטות, וכולנו היינו רוצים להגדיל את ההסתברות שאנחנו מקבלים החלטה נכונה. בדרך כלל הסיכוי הבסיסי שההחלטה שאנחנו מקבלים היא נכונה הוא נניח 60%, באמצעות סדרת שאלות אפשר להעלות את הממוצע ל-85%.

שאלת פתרון הבעיות

באמצעות שאלות, אפשר לרדת לעומק העניין ולא להתעסק רק בפתרונות שטחיים. אם למשל צצה בעיה אצלנו בצוות או באחד התהליכים, הרבה פעמים אנחנו מתעסקים בשאלה איך לפתור אותה, במקום לשאול שאלה –  מה שורש הבעיה? ואם יש בעיות דומות שנובטות מאותו שורש.

שאלת עידן הביג דאטה וה– AI

דווקא היום כשיש יותר ויותר דאטה שמספקת אין סוף תשובות, היכולות לשאול את השאלה האיכותנית והמדויקת היא החשובה.

שאלת הסקרנות

אנשים ששואלים שאלות הם אנשים סקרנים יותר. בגוגל ובפייסבוק אחד המדדים לקבלת מועמד לעבודה הוא לא התשובות שהוא נתן, אלא האם ואילו שאלות הוא שאל בראיון. החברות האלו מבינות שאנשים סקרנים הם המנוע העיקרי לחדשנות וצמיחה. ככל שנשאל יותר שאלות כך נצמח יותר ונתרגל את הסקרנות שבנו.

שאלת החדשנות

בבסיס של כל חדשנות יושבת שאלה. בדרך כלל היא "איך אפשר לפתור את זה" או "איך אפשר לעשות את זה יותר טוב", לפעמים פשוט "למה?". תמונות הפולורוייד למשל הומצאו בעקבות שאלה של ילדה את אביה, "אבל למה צריך להמתין (לפיתוח), ואי אפשר לקבל את התמונה מיד?"

שאלת ההקשבה

כשמישהו מספר לנו שהוא בבעיה או מבקש עצה, אנחנו נוטים למהר עם תשובות. בעצם אנחנו מביאים ודוחסים פנימה את עולמנו, שיפוטנו, דעתנו, בעיותינו ועוד. כדי להעמיק קשר עם מישהו וגם כדי לעזור לו, בדרך כלל לא צריך לספק לו תשובות – רק את השאלות הנכונות. כשחבר לצוות מתיעץ, המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לו היא לשאול אותו שאלות חכמות ומדויקות.

השאלה הגדולה

בדרך כלל אנחנו עוסקים בתשובות, לעיתים גם בשאלות, אבל את השאלות הגדולות באמת, האיכותיות, אנחנו נמנעים מלשאול את עצמנו.

מה שמפתיע הוא שאם נשאל את השאלה החשובה, הגדולה, האיכותית – התשובה כבר תופיע מעצמה.

נעשה ניסוי קטן.

אשאל אותך שאלה:

מה הדבר האחד, החשוב, שעליך לשנות כדי לשפר את החיים שלך דרמטית?

ועם השאלה הזו אשאיר אותך לחג.

חג שמח, גפן