השבוע נפטר בגיל 95 סטן לי. האמת היא שעד לרגע פרסום הידיעה לא ממש הכרתי את השם, אבל את מה שהוא יצר כולנו מכירים: ספיידרמן, הענק הירוק, איירון מן, אקס-מן ועוד ועוד גיבורי יקום הקומיקס של "מארוול".
אם חושבים על זה לרגע, הדמויות והסיפורים שהאיש הזה דמיין במוחו צרובים בתודעה האנושית הגלובלית. מספיק לעצום לרגע את העיניים ולראות את דמותו האייקונית של ספידרמן כדי להבין את עוצמת ההידהוד של הרעיונות שלו בקרב דורות שלמים של צעירים מסביב לעולם, שקיבלו בזכותו רגעים של עניין, אושר והשראה.
השבוע נסחפתי בסקרנות אל תוך סיפור חייו. אני לא כזה פריק של גיבורי על או קומיקס, אבל עדיין משהו בסיפור שלו משך אותי לצלול לתוכו – אולי בגלל מה שכל מספר סיפורים יכול ללמוד ממנו (ובימינו כולנו מספרי סיפורים).
סטן למעשה יצר את המיתולוגיה של העת החדשה. הסיפורים והגיבורים שדורות גדלו עליהם, האלים היווניים החדשים. היצירה הזו הפכה את מארוול לחברת ענק, שהתפתחה לקולנוע, לטלוויזיה, לצעצועים ונמכרה לדיסני ביותר מ-4 מיליארד דולר. האימפקט של עשייתו על עולם התרבות הוא עוצמתי ביותר.
ייתכן שהיצירה הכי טובה של סטן לי היתה בכלל סטן לי. שמו האמיתי היה סטנלי ליבר, הוא הגיע ממשפחה יהודית חסרת אמצעים, הוא בנה את עצמו צעד אחר צעד וההצלחה לא באה לו בקלות. בשני העשורים הראשונים של הקריירה שלו הוא בעיקר נאבק – אבל תמיד חלם בגדול. בסוף חוברות הקומיקס תמיד היה כתוב המוטו Excelsior – שמשמעותו ״תמיד למעלה״.
הייחוד של סטן וסיבת הצלחתו טמון בכך שהגיבורים שייצר היו גם פגומים. בניגוד ליקום המקביל של החברה המתחרה DC בה דמויות כמו סופרמן היו תמיד מושלמות, הגיבורים שסטן יצר הגיעו עם חולשות. הם היו יכולים להתעצבן, לקנא, להיות קטנוניים, חרדתיים, להיכנע לאגו שלהם, להיות חסרי ביטחון, להתקשות ביחסים – בקיצור סטן יצק לתוכן לא רק "כוחות" אלא גם אישיות אותנטית.
הגישה הזו עזרה לו בתחרות עם DC. בשנות ה-60 DC היכתה את מארוול בשוק עם גרסאות חדשות יותר של דמויות גיבור קלאסיות, כמו גרין לנטרן, הפלאש וכמובן סופרמן. מארוול לא יכלו פשוט להצטרף על ידי חיקוי, הם היו צריכים לחדש על ידי הצעת משהו חדש, משהו שהקהל יאמץ במהירות – גיבורים אמיתיים; בחורים טובים שנכשלו, נבלים שיכולת לחבב.
סטן הפך את האנדרדוגיות ליתרון. הוא לקח קבוצה קטנה של יוצרים צעירים, שחלקם פשוט לא התקבלו ל-DC המצליחה, ודווקא בגלל מגבלות ההפצה והקוטן הם החליטו להמציא קו חדש.
קשה להפריז בהשפעתה של הפילוסופיה הזאת על אמריקה של אותם ימים, אשר עד להפצעתה של מארוול, האדירה במשך שלושה עשורים גיבורים חד מימדיים ומושלמים. פתאום באו לעולם גיבורים חדשים, כמו טוני סטארק – ממציא גאון עם בעיות אבא, שהוא גם נרקיסיסט שתיין, או פיטר פרקר, חנון וביישן, "ילד כאפות" שלא היה לו מושג איך להתמודד עם היכולות המטורפות והשינויים ההורמונליים שנפלו עליו.
הגיבורים של סטן הגיעו מהשוליים, ובניגוד לגיבורי על אחרים הם הגיעו מתוך העולם האמיתי – לא מאיזה כוכב. הם קמו בבוקר לעבודה, כיבו את השעון המעורר וחיו בעיר אמיתית ולא באיזה מטרופולין דמיוני סטייל גוטהם.
סטן בעצמו ידע בחייו אינסוף עליות ומורדות, הצלחות ופשיטות רגל, סכסוכים משפטיים וכבוד מלכים, אך נראה תמיד שהוא, כמו גיבור על, קם מתוך ההריסות ועף להגשים חלום אחר, חדש וגדול יותר. הוא היה פגום כמו גיבוריו, והואשם לא פעם בנרקסיסטיות כאשר דחף את שמו במרכז חוברות הקומיקס ועשה הופעת אורח בכל אחד מסרטי מארוול. יש שהאשימו אותו אף בגניבת קרדיט.
אחרי 20 שנה של כשלונות עסקיים, כשהוא חנוק יצירתית ורוצה להתפטר, אשתו של סטן יעצה לו לכתוב "ספר קומיקס אחד כמו שאתה רוצה" במקום להקשיב לאחרים. "תוציא את זה מהמערכת שלך, הדבר הכי גרוע שיקרה הוא שיפטרו אותך".
סטן קיבל את האתגר ויצר את ארבעת המופלאים, קבוצה של גיבורי על שהתחרו בליגת הצדק של DC. "ניסיתי לעשות את הדמויות שונות במובן שיש להן רגשות אמיתיים ובעיות", סיפר סטן, ובאמת מאותו רגע הקריירה שלו נסקה לשמים והסיפורים שלו הצליחו בטירוף. בזכות ההתחברות למה שהוא האמין בו, בלי לנסות להתאים לטעם חיצוני – נולדה היצירה הכי מקורית.
סטן גם סיפר פעם שכאשר חשב על ספיידרמן, אמרו לו "שעכביש זה דבר מגעיל שאנשים סולדים ממנו – אף אחד לא יעריץ נער עכביש". אבל למזלנו, סטן הלך עם הלב כנגד כל ההמלצות.
ככל שקראתי והעמקתי השבוע בסיפור של סטן חשבתי יותר על זה שכולנו גיבורים פגומים, נאבקים כנגד כוחות גדולים מאיתנו ומנסים להיות קצת ספורמנים. לכן כל כך הרבה אנשים התחברו לסיפורים שלו. הסיפורים של סטן מאוד דומים לאלו שאנחנו מספרים לעצמנו, לעובדים שלנו, לקהילה שלנו, למדינה שלנו. תמיד יש בהם מאבק, אויב, ואותנו – שאנחנו במקרה הגיבורים, עם התמודדות, קורבנות וגם כוחות על.
מה שכולנו יכולים ללמוד מסטן, במיוחד בעידן הפייסבוק והאינסטגרם, בו כולנו מחצינים את הסופרמניות שלנו, הוא שדווקא בעידן כזה נוצר רעב גדול יותר לגיבורים פגומים, עם חולשות, שחיים בעולם האמיתי. זה בסדר ואפילו נכון יותר לשתף גם בחולשות שלנו, בקשיים ובהתמודדויות, כחלק מהסיפור השלם.
״נהגתי לחשוב שמה שעשיתי לא היה חשוב במיוחד", הוא אמר לשיקגו טריביון באפריל 2014. "אנשים בונים גשרים ועוסקים במחקר רפואי, ואני כתבתי סיפורים על אנשים בדיוניים שעושים דברים משוגעים כשהם לבושים בתחפושת. אבל היום אני יודע שהיכולת לספר סיפורים היא בעלת ערך גדול לאנשים".
איזה דבר מדהים זה ללכת לעולמך בשיבה טובה, רגע לפני גיל 100, בידיעה שהרעיונות שהגית נגעו במיליארדי אנשים מסביב לגלובוס וימשיכו להתקיים גם אחריך. או במילותיו של ספיידרמן: "אדם אחד כן יכול לעשות הבדל".
גפן