שאלה:
מה משותף לדב מורן, אסף זמיר, שלי לנצמן (מנכ"לית מיקרוסופט), מתי יהב (סודה סטרים) עדי אלטשולר, אבי כץ, עופר קורן (לנדוור), אלי איצקין (שטראוס), עומר שי (WIXׂ), אורן בר-גיל (הודיס) דורון מדלי ואראל מרגלית?
התשובה:
א. כולם מצליחנים
ב. לכל אחד מהם "סוד" ויכולת ייחודית
ג. את כולם ראיינתי לפודקאסט
ד. כל התשובות נכונות
אז הנה מה שלמדתי משיחות עם אורחי הפודקאסט שלי ומה שלדעתי הוא סוד הצלחתם.
היא צמחה להיות "שרת הפנים" ששולטת בכל מה שזז במשרד הפרסום מקאן, בזכות זה שהאמינה שהכל חייב להיות מדיד ואוטומטי, היא היתה הראשונה ליישם מערכת SAP במשרד פרסום בישראל כבר בסוף שנות ה-90, אבל חנה לא עצרה שם, בזכות היכולות לייצר את אותה "טיסת מכשירים" עם אמצעי הבקרה והאוטומציה, היא פינתה את מירב זמנה שלה ושל המנהלים סביבה להתעסק "בניהולה האנושי", ובפיתוח היכולות "הרכות" – גיוס טאלנטים, יצירת סביבה יצירתית ובריאת תרבות ארגונית. כלומר דווקא המצוינות הטכנית האנליטית שיחררה אותה להתעסק יותר באנשים, מה שמניע אותם ומערכות היחסים.
הצליחה לדעתי בעיקר בזכות היכולת להתמקד במה שמעניין אותה ולהצטיין בעיקר בו, תוך "ניקוי" כל היתר. במקרה של זהר הפאשן שלה הוא "ידע והפצתו", המחויבות שלה ללמוד יותר ויותר ולהציג שיפור שנתי הובילה אותה עד לאונ' הסינגולריטי, שם איתגרו את זהר לבדוק איך היא מכפילה פי-10 את האימפקט שלה בעולם, באמצעות עשיית "האקינג לעצמה" – בחינה מחדש של איך היא פועלת ואיך אפשר לשפר את עצמה. דווקא בגלל שזהר היא "עסק של אדם אחד", אפשר ללמוד ממנה על היכולת להגדיר ייעוד ולהתרשם מיכולת ההנעה העצמית שלה.
איך מנצחים באירווזיון? (או באולימפיאדה, אוסקר ובעצם בהכל) האמת – צריך להיות אובססיביים לדבר במשך 20 שנה. כשדורון סיפר לי מדוע הם בחרו במתקן התפאורה של החתולים האסיאתיים, על מנת שהכנסתו תייצר "ברייק" בין השירים – מה שאילץ את המנחים "להרים" לישראל, הבנתי עד כמה הוא שרוט. מדלי למד לעומק את מנגנון התחרות, פיצח את חוקי המשחק וכל הידע הזה הוטמע בתוך השיר שיצר יחד עם סתיו בגר לנטע ברזילי.
כל מותג, כל מנהל יכולים ללמוד מהיכולת של מדלי ליצור דברים "איקוניים" שמתחברים לטרנדים עכשוויים.
המתכון של אהובה להצלחה הוא מאוד פשוט, בבקרים היא היתה כותבת את התוכנית העסקית של הרשת העתידית שהיא מדמיינת לתוך "ספר הפעלה", ובלילות היא היתה הופכת המבורגרים על הפלנג'ה ומשרתת לקוחות. למדתי ממנה שהגדולה של מנהל היא מצד אחד "ללכלך את הידיים" בגריז (תרתי משמע), להרגיש את הלקוחות ולרדת למיקרו של העסק, ומצד שני להצליח לעלות ל 50 אלף רגל, לראות את השוק והעסק מלמעלה ולבנות שיטה מסודרת להצלחה על בסיס ההתנסות.
היכולת הנדירה של הראל היא ליצור אקוסיסטם סביב כל מה שאתה עושה, הוא לא רק מקים עסקים אלא מטפח את כל הסביבה הפיזית והווירטואלית שלהם, כך עשה בהקמת JVP בירושלים, כאשר הקים את רובע המדיה סביבה, כולל בר הופעות ושיתופי פעולה עם העירייה ויצירת קהילה . זו גם הסיבה שזכה במכרז עיריית ניו-יורק להקמת האב לסטראט-אפים בעיר יחד עם אוניברסיטת קולומביה, הם זכו כי הם הציעו משהו הרבה יותר גדול מהמפרט במכרז – הם הציעו להקים אקו-סיסטם גדול יותר. זו תפיסה שיכולה להיות רלוונטית לכל תחום ועסק בשאלה איך הוא יוצר ותורם ערך לקהילה סביבו.
הנה אחד שיודע "לגרום לדברים לקרות", אדן אובססיבי לשיפור הפרודוקטיביות של עצמו ושל היזמים בהם הוא משקיע, כי הוא מבין שהמשאב העיקרי שחסר לכולנו הוא "זמן" ולכן הטיוב שלו הכרחי. אדן, כהאקר בנשמה, למד שיטות ופיתח כמה טריקים בעצמו על מנת להגביר את האפקטיביות שלו. בזכות היכולות הייחודיות האלו, אדן הצליח בכל מה שעשה, כיום הוא שותף היום בקרן שגייסה מעל מיליארד ש"ח ונבחרה לקרן ההשקעות הטובה בישראל.
היכולת המדהימה של עודד היא לספר סיפור דרך המוצר, כך הוא עשה בזמנו בימי "מקס ברנר" שם יצר ממלכת שוקולד קסומה, וכך הוא עושה היום במיזם החדש שלו "בלו סטריפס" בו הוא מספר סיפור עדכני יותר לשוקולד.
מרתק לראות איך אותה יכולת התעדכנה עם השנים ורק סוג הסיפור השתנה בעשור האחרון, כאשר עבר מסטוריטלינג גדול ופומפוזי, למיני סיפורים הרבה יותר משוחררים ופחות מזיעים.
אם יש יכולת אחת שירון זוקף לה את הצלחתו, זו היכולות של מנהל להיות בפוקוס, ולהבין שבכל שלב בחברה נדרש ממנו להתמקד במשהו אחר, בהתחלה זה במוצר, אחר כך היכולת להתמקד בבניית הארכיטקטורה של האנשים ולבסוף הארכיטקטורה של התקשורת בחברה.
כשניר התחיל לעבוד בברידג'ווטר הוא עשה מצגת חשובה בביטחון עצמי "יודע כל" אופייני לישראלים, לאחריה כשקיבל את המשוב הקטלני הוא הרגיש לראשונה בחייו "לא מספיק חכם" ברידג'ווטר מתאפיינת בפתיחות ושקיפות בצורה שלא רואים בארגונים, לדוגמא כל אחת מהישיבות בחברה מוקלטת ומצולמת, וכל המשתתפים מקבלים ציונים על תפקידם ואופיים. הכנות הברוטלית הזו יחד עם הפידבק המתמיד חידדו את ניר והפכו אותו להרבה יותר חכם, אינטליגנטי ומודע לעצמו – מה שלדעתו תרם לצמיחתו.
כאשר התחילה לעבוד במיקרוסופט, שלי בקושי ידעה מאיפה מדליקים מחשב, אבל באמצעות גישה פרו-אקטיבית ששמה דגש על למידה וצמיחה היא טיפסה בסבלנות בסולם הדרגות על לתפקיד הנחשק של המנכ"לית בישראל. למדתי משלי על שיטת ה- GROW מיינדסט, שמיושמת במיקרוסופט ושמה דגש על ניהול אגו ולמידה מתמדת.
אופס- עוד מעט כבר נכנסת שבת,
אז אעצור ב- 10 האלו, אבל בפעם הבאה אמשיך עם חלק ב' עם יתר האנשים שפגשתי. מה שמדהים שלא משנה אם זה יזמים חברתיים כמו עדי אלטשולר ואסף זמיר או יזמים עסקיים כמו דב מורן ואבי כץ יש משהו ייחודי בכל אלו שראיינתי. זו פשוט זכות ללמוד מהדרך הייחודית של אנשים שהצליחו לממש את עצמם, ועל אף שברור שאין נוסחה אחת עדין אפשר לזהות דפוסים דומים שאפשר להחיל בתחומים שונים.
שבת שלום,
גפן
להעמקה והקשבה לכל השיחות – אפשר להיכנס לאתר הפודקאסט "חצי שעה של השראה".
Komentar