סטורי-טלינג, סושיאל, באזזז, ייעוד, מנהיגות – כל מה שכולנו מנסים ללמוד היום, יש כבר מישהו שעשה את זה מדהים לפנינו, שהסיפור שהוא סיפר הצליח ליצור מותג גדול יותר מנייקי ובעל עוצמה יותר מגוגל. הסיפור שלו השפיע על העולם כולו – והוא מהדהד ועובד גם אלפי שנים לאחר שסופר לראשונה.
אני מדבר על משה רבנו, כמובן.
מה שהוא ידע כבר אז, אנחנו רק מתחילים ללמוד כיום. הבשורה שלו כל כך עוצמתית וצרובה בתודעה שלנו, עד שאנחנו לא עוצרים לרגע להתפעל ובעיקר ללמוד מהסטוריטלר המהפנט שהוא היה, שנבחר להיות האינפלואנסר הראשון בהיסטוריה הכתובה.
האימפקט של סטורי-טלינג
אז איך משנים מציאות בעוצמה שתהדהד אלפי שנים?
האמת – זה מאוד פשוט, או איך שאומרים – "קלללללל".
הכל מתחיל בסיפור טוב, אוסף של רעיונות שארוזים יחד לנרטיב שלוחץ על כל הכפתורים הנכונים בנפש האדם ותודעתו. "עם הספר" הוא למעשה יותר "עם הסיפור". הספר היה רק האמצעי, והליבה האמיתית היא הסיפור שכתוב בו. הסיפור הזה הדביק ביחד שורה של שבטים לקבוצה אחת שיצרה מהם חברה, נתן להם אנרגיה להתחיל לצעוד לעבר מקום ועתיד משותף טוב יותר. זה סיפור שהורים סיפרו לילדים, שסיפרו לילדיהם, שסיפרו הלאה. סיפור שהוביל למלחמות ולשלום, לחיים ולמוות, סיפור שנתן תקווה ברגעים הקשים ביותר שאפשר לדמיין לאורך ההיסטוריה, זימן נבדלות ויצר בידול ושייכות. כשאני עוצר רגע לחשוב על זה, אני מצטמרר מעוצמתו של רעיון, סיפור, אמונה – דבר כל כך "אוורירי" – ומהיכולת שלו לייצר שינוי אמיתי במציאות.
"שתפו, שתפו" כחלק אינטגרלי בסיפור
היום כולנו מספרי סיפורים – אם זה כחברות, כמותגים, או כאנשים שמעלים פוסט לפייסבוק. המחמאה הכי גדולה היא כמובן לא לייקים ולא לבבות, אלא שיתופים! משה הבין שהחלק של ההנעה לפעולה, של שיתוף הסיפור, לא יכול לבוא רק בסופו – הוא צריך להיות בליבה שלו, חלק מהנארטיב. ממש כמו "אתגר דלי הקרח" שבו ההפעלה משלבת את ה"תעביר את זה הלאה", כך גם הדרך שבה משה סיפר את הסיפור כוללת סיבה ותוצאה: אלוהים הוציא את עם ישראל ממצרים כדי שיספרו את הסיפור לבניהם. סוג של "עשיתי את זה – עכשיו שתפו שתפו" או במלים של אז "והיגדת לבנך". סיפור טוב חייב שיהיה לו מקדם הפצה גבוה ביותר כדי שלא ימות בדרך ויוכל לעבור הלאה גם אם אין מדיה המונית שתדחוף אותו. הוא צריך לקבל חיים משלו, אנרגיה שאינה נגמרת.
הגיבור הפגום
משה הוא רועה צאן מגמגם, ההפך ממה שאנחנו מדמיינים כפוסטר בוי של המנהיג הכריזמטי. כשהוא מקבל את המשימה מאלוהים הוא מתנגד לה, בורח למדבר. הוא לא חפץ בכוח, ולהוביל אנשים נשמע לו כמו תיק רציני.
כל סיפור טוב צריך להתחיל מגיבור פגום. מספיק לראות טלוויזיה – כל הגיבורים הכי גדולים שם הם פגומים: טוני סופרנו, דון דרייפר ממד-מן, הגיבורים של בית הנייר. אפילו מארוול הבינו את זה כשיצרו את ספיידרמן כנער חלוש ודחוי חברתית. אנחנו מחפשים היום מנהיגים אותנטיים, אנושיים, שיש בהם פגם שמאפשר להזדהות איתם.
מסע לשינוי פנימי
בסיפור טוב, הגיבור חייב לעבור טרנספורמציה, סוג של פיתוח עצמי, שיפור, סיגול יכולות והתגברות על מחסומים. משה עובר את כל אלו, לא רק באתגרי המנהיגות מול העם המורד, אלא גם בקבלה שלו את עצמו, בבניית הביטחון העצמי ביכולותיו להנהיג.
מסע חיצוני אל יעד משותף
מנהיג טוב "אופה" לתוך הסיפור יעד משותף, מסע אל עבר עתיד טוב יותר. אצל משה אלו כמובן ארץ ישראל והשחרור מעבדות – איזה יעד אייקוני מדהים! איזו מטרה גדולה! כמה מנהלים-מנהיגים יודעים לתת כזה יעד ברור ונחשק? חלק מרכזי בסיפור הוא אותו מסע אל היעד. המסע הפיזי, לצד המסע לשינוי פנימי, הם המרכיבים העיקריים בכל סיפור טוב. בתחילת הסיפור ובסופו – הגיבור חייב להיות במקום שונה, פיזית ונפשית.
אויב חיצוני גדול
כל סיפור טוב, וכנראה כל קבוצה שצריך להנהיג, חייבים איזה אויב להתמודד איתו. רצוי כמובן שיהיה ארכי-נבל כמו פרעה – רוצח תינוקות, נוגש עבדים, שאין ספק לגבי רשעותו. ככל שהאויב יותר אייקוני, ככה הסיפור יותר חזק.
סיפור גדול מהחיים
ים נבקע לשניים, עם שלם הולך בתוכו – וואו, איזו סצינה.
כדאי לעצור לרגע ולחשוב על האייקוניות שלה.
סטיבן שפילברג לא היה יכול לעשות את זה גדול יותר, זה פשוט מדהים – אז מה הפלא שגם אחרי אלפי שנים, הסיפור הזה חזק יותר מכל מיליוני הסיפורים שמתחרים על תשומת הלב שלנו בכל יום בסושיאל מדיה?
הצפת החרדות הכי גדולות
הסיפור של משה כולל גם את הסיפור של ציפורה, אמא שלו, שצריכה לוותר עליו ולהשליכו ליאור. האם יש פחד קמאי גדול יותר להורה? הד לזה חוזר שוב במכת הבכורות, שבה כל משפחה במצרים נענשת וחוטפת את המכה הגדולה מכל. זה סיפור שלא לוקח שבויים, הוא הולך על הליבה של הליבה. אי אפשר לדמיין משהו קיצוני ונורא יותר. כיום אנחנו מגיבים אליו בשלווה כי אנחנו כבר מכירים אותו היטב, אבל אם עוצרים רגע לחשוב על גודל הדרמה – היא פסיכית.
והתשוקות הכי גדולות
בליבת התשוקות שלנו כבני אדם נמצא הצורך להיות חופשיים. מה שמהפכנים רבים הבינו שנים אחר כך, משה הבין ראשון. על השלט במסע הבחירות שלו היתה יכולה להיות כתובה מילה אחת: FREEDOM. משה מנתץ המוסכמות, נותן התקווה, המשחרר – מה מניע יותר מזה לפעולה? איזה ערך גדול מזה אפשר להציע?
הגדרת ערכי ליבה
חלק מהסיפור של המנהיגות הוא הגדרת חוקי המאקרו, מה שהיום קוראים לו "ערכי ליבה". משה עשה גם את זה לפני כולם עם הצגת עשרת הדיברות. כמה גאוני זה! זה נראה מובן מאליו, אבל בפועל זה ממש לא.
בניית מערכת לשיטת ניהול
בפרשת השבוע הנוכחית, משה, אחרי שהוא קורס מעודף עבודה, ממנה תחתיו שרי מאות ואלפים שישפטו את העם על פי החוקים שהוא הנחיל. אליו מגיעים רק המקרים הקשים ביותר. גם פה הוא למעשה הראשון ליישם את שיטת המנהיגות והניהול המודרנית, שמתבססת על היכולת לקבוע חזון וכללים – ואז להאציל סמכויות.
סיפור באמצעות טקסים
משה כמנהיג טוב מבין את הכוח של טקסים, כדי לנעוץ סיפור טוב ולהזריק אותו פנימה אל תוך התרבות כדאי שהוא ישאר רק כטקסט אלא יבוא לידי ביטוי כמנהג חברתי שחוזר על עצמו, וכך כבר עם הסיפור מגיעה כבר מערכת ההפעלה שמכנסת אותנו סביבו.
אמונה
בכל מה שכתבתי לך, בכוונה לא נכנסתי לנושאי דת או אלוהים, רציתי להצליח ללמוד ממשה דברים פרקטיים ליומיום שלנו ולכן הנגשתי אותו. אבל אי אפשר להתעלם שמעל כל השכלתנות יש לנו בני האדם את רובד האמונה והוא רכיב חזק בנפש האדם שאי אפשר להתעלם ממנו.
נראה שהשילוב של כל האלמנטים ברמה הכי גבוהה שיש הפכו את משה לאינפלואנסר הראשון והגדול מכולם. משפיען שרוצה לעשות אימפקט, צריך לדעת לספר סיפור מדהים, ליצור משמעות, להראות יעד, לעשות דרך פנימית וחיצונית ולבנות מערכת של כללים וניהול – את כל אלו משה עשה בצורה מעוררת השראה, עם ההצלחה שלו אי אפשר להתווכח.
מידי שבוע, מאז גיל 12 אני קורא את פרשת השבוע וכל פעם אני לומד ממנה משהו חדש.
Comments