logo.gif
  • ערן גפן

ללמוד מהביטלס

הייי

אני כותב לך בזמן שהביטלס מתנגנים לי באוזניים, מזמין אותך קודם להקשיב כדי להיכנס למוד.

ואוו.

הלהקה הזו, ההרכב המצליח והמשפיע ביותר במוזיקה במאה האחרונה, אני חושב על כל האימפקט שלהם על התרבות ועל האנושות והוא חורג הרבה מעבר למוזיקה, הוא מהדהד לתוך התודעה והתחושות של כולנו.

אז שאלתי את עצמי מה אפשר ללמוד מהם, מהי סיבת הצלחתם, מעבר לכישרון שאיתו הגיעו. כישרון כידוע אף פעם לא מספיק, אז חקרתי וקראתי, והתמלאתי השראה. הסיפור שלהם מכיל שיעורים מדהימים בעבודת צוות, ניהול, שיווק ואפילו חדשנות. אז הנה – אני שמח לחלוק איתך את הסיפור שלהם מפרספקטיבה אחרת.

עברו ביחד טירונות קשוחה

בתודעה שלנו הביטלס זה אייקון מצליח, אבל אני מזמין אותך לדמיין אותם עוד לפני שהצליחו, חבורת צעירים בריטיים, להקה צעירה ומבולבלת כמו מאות אלפי להקות אחרות החולמות על הצלחה גדולה. יש החושבים שהפריצה הגדולה שלהם היתה "בין לילה",  אבל ממש כמו כל סיירת, לפני הפריצה הגדולה, הצוות עבר ביחד אין סוף אימונים מתישים, הרבה מעבר לכל רף סביר של מוזיקאי. הם למעשה עבדו 8 ימים בשבוע, "טחנו את התחת".

הסופר מלקולם גלאדוול, שפיתח תיאורה שנדרשות 10,000 שעות של אימון מכוון עד להצלחה, חקר את שגרת החזרות וההופעות של הביטלס לפני הפריצה הגדולה שלהם.

הם הופיעו בתחילה בכל מיני פאבים קטנים ומפוקפקים בד"כ ללא תמורה, כך שהקהל הראשוני שלהם כלל גנגסטרים וחשפניות. גלאדוול מצא שבשנה וחצי הראשונה הם הופיעו 270 לילות (!), כל אחד יותר מחמש שעות – כלומר עם עברו את ה- 1200 שעות הופעות חיות משותפות וזה בנוסף לאלפי שעות של חזרות – עוד לפני שהם הצליחו.

זה שיפר אותם כפליים – גם הפך אותך למוזיקאים יותר טובים, אבל גם ייצר "כור היתוך" חברתי. הקושי, הסבל המשותף, המשברים – כל אלה חיברו אותם ביחד חזק ובנו ביניהם אמון.

שגעון גדלות

קצת לא פוליטקלי קורקט לדבר על זה, אבל ההצלחה שלהם הגיעה גם בזכות לא מעט יהירות ארוגנטית. כמו רבים מהמצליחנים הם פשוט חשבו שמגיע להם כי הם מעולים (עוד בשלב שהם לא היו), כל חברי הלהקה עזבו הכל כדי להתמסר להצלחתה, הם "זרקו את התיק מעבר לגדר" כך שלא תהיה להם ברירה אלא להצליח.

עוד בימי הבוסר, כשהם ביצעו רק קאוורים, הם בחרו להעלות מופע חדש בכל ערב. כשהם קיבלו את ההזדמנות לשחרר סינגל, הם התעקשו על שיר מקורי משלהם בניגוד להמלצות או כפי שהם ענו למפיק "אנחנו נחיה או נמות – אבל עם המוזיקה שלנו".

בכל שלב בקריירה הם בחרו לדחוף ליותר הם היו ווינרים, כשהצליחו בליברפול, הם הרגישו שזה לא מספיק והם צריכים להצליח בכל אנגליה. כשזה קרה, ברוב "חוצפתם" הם החליטו לעבור ולהצליח בארה"ב.

"חשבנו שאנחנו הטובים ביותר בהמבורג ובליברפול – זה היה רק עניין של זמן עד שכל האחרים נתפסו", אמר ג'ון לנון בראיון. "היינו הקבוצה הכי מזוינת בעולם המחורבן… וזה שהאמנו בזה הפך אותנו לכאלו".

כולם מקבלים את הבמה

הפריצה הגדולה התרחשה ב- 9 בפברואר 1964. באותו לילה, הלהקה הבריטית עשתה את הופעת הבכורה לקהל האמריקאי בתוכנית של אד סאליבן מול מה שהיה אז קהל הטלוויזיה הגדול ביותר בהיסטוריה. לפני תיאטרון מלא בצעירים, ארבעת המוסיקאים הצעירים – ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג׳ האריסון ורינגו סטאר – נתנו בראש.

ערכת התופים של רינגו הוצבה בצורה בולטת, מורמת מעל הבמה – בזמנו זה נחשב סידור בלתי רגיל – כך שהוא קיבל תשומת לב כמו שלושת הביטלס האחרים. כולם קיבלו את הבמה, תרתי משמע, אנסמבל של ארבעה שחקנים שווים, לא זמר מוביל עם מוסיקאים תומכים שלו. כולם מחייכים ועושים כיף חיים – ביחד.

בניגוד למקובל, כל חברי הלהקה שרו, כולם השתתפו בכתיבת השירים וכולם קיבלו את הבמה.

יצירתיות מתפתחת

הסוד של הביטלס בצמיחה ושמירת הקהל שלהם לאורך זמן, היתה אבולוציה מדהימה ומתמשכת של המוסיקה שלהם, מאלבום לאלבום, בממדים רבים. החיפושים המוזיקליים שלהם הובילו אותם לנושאים חדשים ולא מוכרים, סגנונות מוזיקליים, כלים וטכניקות הקלטה.

הביטלס לוו בהרחבה מז'אנרים אחרים ושילבו את הרעיונות האלה למשהו חדש. החל מהבסיס של רוק אנד רול, לו הוסיפו נגיעות של מוסיקה הודית, מוסיקת קאנטרי, רוק ובלוז, מוסיקה קלאסית, פופ, פולק אקוסטי, וג'אז. את הכל הם לשו טוב טוב והפכו – לשלהם.

שום נושא לא היה "נמוך" מדי או מזויף. כתבה בעיתון על מותו של יורש מבשלת הבירה "גינס" נתנה השראה לג'ון לנון לחבר את "יום בחיי." כרטיס החנייה הפך ל"לאבלי ריטה" ואפילו הכלב של פול מקרטני הפך לשיר. הם קלטו את העולם שסביבם, עיבדו אותו בצורה מוסיקלית, והחזירו לנו אותו בדרך שלהם.

לשאוב השראה, ללוש אותה לתוך משהו חדש ותמיד להמשיך להתפתח – זו לדעתי ההגדרה של קריאטיביות.

בניית מותג אייקוני

לצד הפן האומנותי אי אפשר להתבלבל – הלהקה הזו נבנתה כמותג, והשירים שלה שווקו כמוצר צריכה למעריצים. החל מהשם האיקוני והלוגו המזוהה, חברי הלהקה פיתחו מיומנות של משווקי-על. הם הבינו איך מייצרים שיחה ובונים מותגים.

כאשר היו מתוסכלים מכך שלא קיבלו חשיפה, ערכו חברי הלהקה סיעור מוחות איך לקבל תשומת לב כאשר הרעיון הזוכה הוביל אותם להיות הראשונים לחצות את נהר המרסיי בשחייה…

הביטלס היו אמנים, אומנים בבניית מותג –  הם הפכו את עטיפות התקליטים ליצירות אמנות איקוניות שיצרו להם בולטות ובידול באמצעות שיתוף פעולה עם טובי האמנים החזותיים. הם גם הרחיבו את המותג והפיקו סרטים וספרי ילדים עוד הרבה לפני שזה היה מקובל.

הביטלס מזכירים לנו שמאחורי כל הצלחה גדולה, נמצאת קבוצה שאפתנית ביותר, של אנשים שעושים דברים שהם אוהבים, שעברו ביחד טירונות קשה, נותנים במה לכולם, ומרגישים חלק ממותג גדול יותר.

ונסיים בשיר האהוב עלי

https://www.youtube.com/watch?v=HtUH9z_Oey8

״השראה לחדשנות״- ערן גפן

אנחנו חיים בתקופה של שינויים גדולים, מרגשים ומפחידים כאחד.
תקופה בה נפתחות אין סוף הזדמנויות עסקיות ולצידם לא מעט אתגרים וקשיים; איך מנהלים ומנווטים עסקים בעידן כלכלת החדשנות? איך בונים תרבות ארגונית? איזה טכנולוגיות מערערות נכנסות ואיך עושים בהן שימוש? התוכן מיועד למנהלים בכירים, יזמים, וכל מי שמתעניין בתחומי העסקים והחדשנות.

לקבלת המייל השבועי