logo.gif
  • ערן גפן

הצמיחה מבפנים

כולנו בחיפוש אחר "צמיחה".

יותר הצלחה, יותר הכנסות, יותר רווח, יותר לקוחות, יותר אימפקט, יותר, יותר, יותר.

ואיפה אנחנו מחפשים את כל הצמיחה הזו? במבט החוצה.

מחפשים עוד הזדמנויות, נעזרים בחדשנות, ניתוחי שוק, יועצים, שיתופי פעולה. טכנולוגיות, עוד שירותים, עוד מוצרים.

אבל מה אם בעצם, כדי לצמוח באמת אנחנו צריכים להפנות את המבט לכיוון אחר? לא החוצה –  אלא עמוק עמוק פנימה, לתוכנו.

השבוע היו לי שתי פגישות עם שני אנשים מעניינים, אלונה בר און, בעלת השליטה בעיתון גלובס, ועופר קורן מנכ"ל ומייסד שותף של רשת קפה לנדוור. דיברנו על הרבה דברים, אבל מה ששניהם השאירו אצלי בחלוף הימים, הוא התובנה שאת הפריצות הגדולות שלהם, את ההחלטות המשמעותיות שהעיפו את הארגון שלהם כמה צעדים קדימה – הם קיבלו בעקבות מבט פנימה. אפשר אפילו לקרוא לזה "תהליך רוחני" או "פילוסופי״, חיפוש אחר האמת והמנוע הפנימי שלהם.

(כן אני יודע, מילים קצת גדולות, אבל נזרום רגע)

עופר, סיפר לי איך התגלגל, כמעט במקרה, להיות שותף מייסד ברשת בתי קפה, תוך מינוף הזדמנויות, אבל לאחר שהרשת התחילה לגדול, הגיע המשבר האישי. עופר התקשה למצוא את המקום והכיף בעשייה, הוא נרשם ללימודי פילוסופיה. ושם באחד השיעורים על ניטשה והולדת הטרגדיה, הוא זכה לרגע של הארה הבנה שמהות החיים היא לאחוז ביד שני ניגודים מושלמים ולדעת להכיל אותם, תובנה שנתנה לו אנרגיה מתפרצת לחזור מצד אחד – ליצור ומהצד השני – לנהל. התהליך הפנימי שעבר הוביל לצמיחה מואצת של הרשת, ונתן גם את השפעתו בכל מה שאנשים חווים היום בלנדוור אפילו העיצוב הייחודי שעופר מכנה "מודרן-וינטג' " נולד משילוב ניגודים בהשראתו של המשפט של ניטשה.

אלונה, סיפרה לי על הרגע בו היתה צריכה לקבל החלטה קשה, האם להילחם ולקנות את השליטה בעיתון גלובס, שהיה על סף התרסקות. מדובר היה ביותר מקפיצת מדרגה, יותר אולי קפיצה מעל הפופיק. מה שאלונה עשתה באותן שעות התלבטות, היה לכתוב לעצמה מניפסט על עולם התקשורת ומה שהיא מאמינה שהוא יכול להיות, מכתב שהוא חוזה עצמי, ששזורים בו הערכים שלמדה כילדה מאביה המייסד, סוג של "תיקון עולם" לתחום העיתונות. הטקסט הרומנטי, כלל משפטים כמו "להשיב את האמון בין התקשורת לציבור" מילא אותה אנרגיה ובהמשך גם עזר ליצור את הקשר עם שותפתה, הוא אפילו נכנס לחוזה ההשקעה שלהן.

שני סיפורים שהזכירו לי איך אפילו בעולם העסקים הציני, התועלתני, האופורטוניסטי, סדר הדברים האמיתי שמביא לצמיחה בריאה מתחיל בחיפוש פנימי אחר האמת שלך.

זה מתחיל במנוע הפנימי של היזם, שמייצר משמעות על ידי ביטוי עצמו, משמעות שמייצרת אנרגיה, אשר מדביקה אחרים ומייצרת ערך ואז הצלחה ולבסוף צמיחה.

אפשר להיות ציני ולהגיד שאלו דוגמאות "נקודתיות ורומנטיות", ושלמעשה העולם מתנהל על כסף, יש שיגידו שזהו עולם של "אקסל", אבל לדעתי זו טעות כי אנחנו לא רובוטים, אנחנו בני אנוש, שעובדים עם בני אנוש, ללקוחות שהם בני אנוש. והמין האנושי מה לעשות הוא קצת מוזר וייחודי, יש לו נשמה. רוב היזמים המצליחים שהכרתי, לפני האקסל – פתחו וורד, ולפני הוורד – פתחו מחברת. מול הים.

לעיתים, במיוחד בחברות גדולות, שכבר הצליחו, אנחנו שוכחים שזה היה הסדר הנכון, שוכחים שגם החברה הגדולה, היתה פעם עסק קטן, עם יזם, עם מנוע צמיחה פנימי-רוחני, אבל אפילו בחברות כאלו, שהפכו למכונה משומנת היטב של הצלחות חיצוניות, יותר ויותר מנהלים בחברות גדולות מחפשים את התשובות בשני מקומות מפתיעים.

הראשון הוא העבר של החברה, סיפור המייסדים ומה שהניע אותם, מתוך ניסיון להתחבר לאותה אנרגיה.

השני אליו הולכים מנהלים, הוא החיפוש הפנימי של "מה מניע אותי בתפקיד?", "למה אני עושה את מה שאני עושה?", "במה אני מאמין?" ו "מה חשוב בעיני?".

החפירה הפנימית כמובן לא נשארת שם, עסק הוא לא מכתבים למגירה, הוא עדיין צריך להיות רלוונטי ולתת ערך ללקוחות של היום, לכן המשך העבודה –  הוא התרגום של אותה אמת פנימית, לרתימת צוות סביבה, ולצמיחה החיצונית עם אותם כלים של מבט החוצה.

עופר ואלונה, הזכירו לי לחפש את קפיצת המדרגה קודם כל במבט פנימה, למצוא את הדיוק שלי ורק משם להסתכל החוצה אל הצוות, השותפים והלקוחות ולייצר לכל אלו ערך.

את התזכורת הזו חשבתי שיהיה נכון לחלוק גם איתך.

״השראה לחדשנות״- ערן גפן

אנחנו חיים בתקופה של שינויים גדולים, מרגשים ומפחידים כאחד.
תקופה בה נפתחות אין סוף הזדמנויות עסקיות ולצידם לא מעט אתגרים וקשיים; איך מנהלים ומנווטים עסקים בעידן כלכלת החדשנות? איך בונים תרבות ארגונית? איזה טכנולוגיות מערערות נכנסות ואיך עושים בהן שימוש? התוכן מיועד למנהלים בכירים, יזמים, וכל מי שמתעניין בתחומי העסקים והחדשנות.

לקבלת המייל השבועי